VOD עבור יסודי - מערכות ותהליכים ביצורים חיים

הקיץ הישראלי חם, אפילו מאוד. ומסתבר שלא רק אנחנו בני האדם מסוגלים להזיע אלא אפילו תפוחי אדמה! כל מה שצריך זה חומרים כמו סוכר ומלח כדי לגרום לזה לקרות

הסרטון מציג הסברים מקובלים לתופעה המעניינת של הדֵזָ’ה ווּ – תחושה מוזרה, שבה אנו מרגישים כאילו כבר חווינו את הרגע הזה בעבר – תופעה שרובנו עברנו לפחות פעם אחת בחיים.

בואו נגלה יחד כיצד טיפות מים מתגלגלות מֵעלי כובע הנזיר! נבין את תופעת ההידרוֹפוֹבּיה המיוחדת, נלמד איך היא שומרת על ניקיון העלה, ונגלה כיצד הצמח הזה נותן לנו השראה לפיתוח חומרים דוחי מים בתעשייה.

בסרטון זה נלמד מדוע יתושים עוקצים? למה צריך להתגונן מפני עקיצות יתוש, ומה ניתן לעשות כדי להתמודד נגדם?

בסרטון זה נלמד כיצד הדבורים הופכות צוף לדבש. נבין את תרומתן העצומה לחקלאות, ואיך נוכל לתרום לדבורים בחזרה.

מהי בעצם מלריה? איך נדבקים במחלה הזאת, ומה הקשר בין יתושים לתאי הדם שלנו? בסרטון נגלה את סיפור המחלה, את הדרך שבה היא פוגעת בגוף, ומי נמצא באוכלוסיית הסיכון.

זה מתחיל בהפעלה של מסלול העונג במוח, אך מתפתח להתנהגות הרסנית ולצורך כפייתי בעוד ועוד גירויים. איך מתרחשת התמכרות ומי פגיעים אליה במיוחד?

פיהוק זו פעולה בסיסית של הגוף. כולם מפהקים, גם חיות כמו ציפורים ודגים – ואפילו תינוקות שעוד לא נולדו.

מדוע הוורידים נראים כחולים? זאת רק אשליה אופטית. ודם עני בחמצן? הוא בעצם אדום כהה.

מממצאים ארכיאולוגיים עולה שכבר לפני 200 אלף שנה התעורר בבני האדם הצורך לקחת חומרים שונים ולהדביק אותם יחד. הצורך להדביק יחד חומרים שונים הלך וגבר במרוצת השנים, כשהתפתחו חומרים חדשים ואנשים הכירו בפוטנציאל העצום של חיבור חומרים שונים יחד.

בניסוי הזה נלמד איך להפוך כל תמונה של פרצוף לתמונה מיוחדת שהבעת הפנים בה משתנה כל הזמן בהתאם לזווית המבט שלנו.

בניסוי זה נראה איך אפשר לתעתע במוח ובמערכת הראייה בקלות, באמצעות יצירת שתי צורות דמויות בננה, שגודלן נראה שונה כאשר משנים את המיקום היחסי שלהן.

העכביש הוא פרוק רגליים (אך לא חרק) טורף בעל שמונה רגליים. בדרך כלל הוא צד חרקים קטנים, שאותם הוא לוכד ברשת דביקה שהוא טווה. חוזקה של הרשת נובע מהחומר החלבוני שממנו היא עשויה.

למה יש צמחים טורפים? איך הם עושים את זה? ומה הם עושים עם החרקים שהם טרפו?

נהוג לומר “אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו”, אבל מה עושים כשהקנקן עצמו משפיע על מה שבתוכו? האם זה ייתכן?

משחר ההיסטוריה ניסה האדם להתמודד עם מחלות ולא תמיד בהצלחה מרובה – החל ברפואת אליל וכלה ברפואה המודרנית של מאה השנים האחרונות. מאז שהאדם הכיר בחשיבות תהליך הפיתוח של התרופות, ובמיוחד בתהליך בקרת האיכות והיעילות שנדרש בהן, נוסחו הנחיות ברורות על הדרך הנכונה לאשר תרופה או טיפול רפואי. הסרטון שלפנינו מתאר את התהליך הארוך והיקר של פיתוח התרופות, מזיהוי מולקולה שמשפיעה על חלבון ועד למדפי בית המרקחת.

דג המערות מטפס-המפלים, Cryptotora thamicola, הוא דג עיוור המתקיים בבריכות מים במערות וכפי ששמו מעיד עליו הוא מסוגל לטפס על סלעים במעלה המפלים כדי לעבור מבריכה לבריכה. יש עוד כמה מיני דגים המסוגלים לנוע ביבשה, אך אף אחד מהם לא עושה זאת כמוהו. דגים אחרים נשענים על סנפיריהם הקדמיים ומקפצים, או פשוט מתפתלים בבוץ. יש אפילו דג שמשתמש בפיו כבפיית יניקה ומושך את שאר גופו לעבר אבנים שפיו נצמד אליהן. דג המערות, לעומתם, פשוט הולך על ארבע גפיו, ממש כמו חיית יבשה.

אחת מסדרות הטלוויזיה הזכורות לי מצעירותי הייתה “אוטובוס הקסמים”, שסיפרה על כיתת תלמידים שיוצאת להרפתקאות קסומות של ידע באוטובוס פלאי. באחד הפרקים ביקרה הכיתה בתערוכה על גוף האדם, כשלפתע פתאום האוטובוס התכווץ והתלמידים והמורה מצאו את עצמם בתוך גוף אנושי, שם למדו מבפנים את התהליכים מתרחשים בו. רעיון דומה הופיע עוד קודם לכן בסרט הקלאסי Fantastic Voyage משנות ה-60, שבו החדירו לגופו של מדען פצוע צוללת שכווצה לגודל של כמה מיקרומטרים, במטרה לתקן נזק שנגרם למוחו. היכולת לכווץ בני אדם וכלי רכב אמנם נותרה בגדר מדע בדיוני, אולם השימוש במכונות זעירות לצרכים רפואיים הופך אט אט למציאות.

מחקר חדש מגלה שהנגיף נשאר פעיל זמן רב מחוץ לגוף, ושורד בהצלחה רבה במיוחד דווקא על מסכות הגנה משומשות – אך רגיש לסבון ולחומרי חיטוי

הלב הוא משאבה שמספקת דם עם חמצן טרי וחומרי מזון לכל הרקמות בגוף. כדי שהאספקה תהיה קבועה ורציפה, קצב הלב חייב להיות מותאם לצרכי הגוף. אצל חולי לב מסוימים קצב הפעימות משתבש מסיבות אלה ואחרות והלב אינו מתכווץ בקצב ובמינון הנכון. התוצאה עלולה להיות חולשה ואף אובדן הכרה. קוצב הלב היא התקן שמסדיר את השיבושים הללו ומכתיב ללב איך לפעום כראוי. הסרטון שלפנינו מסביר איך פועל קוצב הלב ואיך הוא מושתל.