דגים נושמים בצורה שונה מחיות היבשה. יש להם מנגנון נשימה מותאם לסביבה מימית, שמבוסס על ספיגת החמצן מהמים באמצעות זימים. רוב הדגים משתמשים במנגנון הזה, פרט למינים בודדים שסופגים חמצן דרך העור או נושמים דרך ריאות פרימיטיביות.
כשתא בגוף מתחיל להתחלק ללא בקרה הוא מוגדר כתא סרטני. רקמה של תאים סרטניים נקראת גידול. גידול סרטני זקוק למזון וחמצן כמו כל רקמה אחרת בגוף, ועל כן הוא מגייס לעזרתו את משאבי הגוף. לשם כך הוא מפריש הורמון שגורם ליצירת כלי דם (VEGF) וכך הם מגיעים אליו ומספקים לו את כל צרכיו בתהליך שנקרא אנגיוגנזה. כמו כן הגידול “יודע” לשעבד תאים שכנים ברקמת החיבור ואפילו תאי דם לבנים שנשלחים להילחם בו.
ברשתית העין של האדם יש שני סוגים של תאים קולטי אור. הקנים (rods) מתפקדים בעיקר בחשכה, ומזהים אור בלא הבחנה בין צבעים. לעומתם, המדוכים (cones) מתפקדים בעיקר באור מלא. ישנם שלושה סוגי מדוכים, שכל אחד מהם מבחין בקבוצה אחרת של אורכי גל – שהמוח מזהה כאדום, כירוק וככחול.
התוספתן הוא איבר צינורי קטן היוצא מהמעי הגס בחלק הימני התחתון של חלל הבטן. יש כמה סברות בנוגע לתפקידו, אך ידוע שהסרתו איננה פוגעת באיכות החיים של האדם. הסרטון שלפנינו מסביר על התוספתן ועל הליך כריתתו במקרה של דלקת.
מערכת החיסונית בגוף שלנו אחראית לאתר, להשמיד ולתעד גורמים זרים שפולשים לגופנו (חיידקים, וירוסים ושאר טפילים). מדובר במערכת מורכבת ביותר שמחולקת לשני סוגים של תגובות המשתלבות זו בזו – התגובה המורשת והתגובה הנרכשת.
אחת הבדיקות הנפוצות שנעשות לנשים בהיריון היא דיקור מי השפיר. מדובר בבדיקה פולשנית שבמסגרתה שואבים מעט מי שפיר מהרחם וממצים מהם תאים עובריים. בעזרת בדיקות גנטיות אפשר לזהות בהסתברות קרובה למאה אחוז את קיומן של תסמונות גנטיות רבות וסטיות כרומוזומליות דוגמת תסמונת דאון.
עובר אנושי מתפתח ברחם אמו כ-40 שבועות (כתשעה חודשים). במהלך ההיריון מתפתחות בגוף המערכות השונות המרכיבות אותו, מתא יחיד ועד לתינוק שלם. הסרטונים שלפנינו מתארים את השלבים העיקריים בהתפתחות העוברית, שבוע אחר שבוע בצורה מופשטת.
קטרקט (בעברית: ירוֹד), הוא מצב שבו נוצרת בעדשת העין עכירות שמפריעה לאור לעבור לרשתית ולכן פוגעת באיכות הראייה. הסרטון שלפנינו מציג שתי שיטות לניתוח קטרקט.
במשך השנים התפתחו בין החרקים לבני האדם יחסים מורכבים של אהבה ושנאה. את הפרפרים, למשל, אנחנו תופסים כסמל היופי, הדבורים מייצרות עבורנו דבש מתוק וטעים וגחליליות מהפנטות אותנו. לעומת זאת, מיני חרקים אחרים כמו תיקנים, נמלים, יתושים ופרעושים מעוררים בנו לא פעם סלידה ממשית, או לפחות מטרד. הם מפיצים מחלות וזיהומים, פוגעים בגידולים חקלאיים ופולשים לבתינו. בגלל החרקים האלה נולד הצורך בהדברה או דחייה יעילה שלהם.