כשבייתנו את בעלי החיים, שינינו את התנהגותם – וגם את מראם. מדוע בעלי חיים מבוייתים רבים חולקים את אותן תכונות פיזיות? והאם במהלך האבולוציה שלנו בייתנו גם את עצמנו?
בטא קרוטן שנמצא לרוב בירקות (כמו גזר ועגבניות) משמש אותם לצורכי “התגוננות” מפני אורכי גל מסוימים של אור השמש שבעוצמות גבוהות יכולים לגרום לנזקים בתאים.
טפילים הם יצורים מרתקים, שמפתחים עוד ועוד דרכים יצירתיות לנצל לטובתם את הפונדקאי שלהם – משינוי הרגלי התזונה שלו ועד לשינוי מינו. וכן – גם אנחנו תלויים בהם.
המדע, כך נראה, מתקדם מהר יותר ויותר. טכנולוגיות שנראו עד השנים האחרונות דמיוניות הופכות לנגד עינינו למציאות, למשל הוצאת תאים מהגוף, הנדסתם גנטית בשיטה חדשנית כדי שיתקפו תאי סרטן והחזרתם לגוף. התקדמות נוספת שזכינו להיות עדים לה היא חיבור מערכת העצבים למחשבים המאפשרים למשותקים להזיז את ידיהם ורגליהם, ולקטועי גפיים להפעיל תותבים רובוטיים בכוח המחשבה.
בואו נגלה יחד כיצד טיפות מים מתגלגלות מֵעלי כובע הנזיר! נבין את תופעת ההידרוֹפוֹבּיה המיוחדת, נלמד איך היא שומרת על ניקיון העלה, ונגלה כיצד הצמח הזה נותן לנו השראה לפיתוח חומרים דוחי מים בתעשייה.
לא בכל משפחה יש אבא, אמא וחלוקת תפקידים מסורתית. שבוע הגאווה הוא הזדמנות מצוינת להכיר מודלים משפחתיים אחרים, מציפורים המוסרות לאימוץ את גוזליהן ועד אבות שמגדלים את ילדיהם בתוך הפה
״לבריאות!״ אנו אומרים בתגובה. אילו רק ידענו כמה ויריונים (חלקיקי וירוסים) פולט אדם חולה שפעת בעיטוש אחד ויחיד, היינו מתרחקים כמה מטרים טובים עם הופעת הסימנים הראשונים לכך שהוא עומד להתעטש.
דג המערות מטפס-המפלים, Cryptotora thamicola, הוא דג עיוור המתקיים בבריכות מים במערות וכפי ששמו מעיד עליו הוא מסוגל לטפס על סלעים במעלה המפלים כדי לעבור מבריכה לבריכה. יש עוד כמה מיני דגים המסוגלים לנוע ביבשה, אך אף אחד מהם לא עושה זאת כמוהו. דגים אחרים נשענים על סנפיריהם הקדמיים ומקפצים, או פשוט מתפתלים בבוץ. יש אפילו דג שמשתמש בפיו כבפיית יניקה ומושך את שאר גופו לעבר אבנים שפיו נצמד אליהן. דג המערות, לעומתם, פשוט הולך על ארבע גפיו, ממש כמו חיית יבשה.