עוד מימי יוון העתיקה היה ידוע כי ראש-רגלאים (cephalopods) שונים, ובניהם מיני תמנונים ודיונונים, יכולים לשנות את צבע עורם. יחד עם זאת המנגנון בו מתבצע שינוי הצבע והתבנית של העור, החל להיחקר רק במהלך המאה ה-19.
מפגני הכוח של הגורילות, סימני הריח שמשאירות הפנדות ואפילו הצבעים של הצרעות – כל אלו, ורבים אחרים, הם מסרים שבעלי החיים מעבירים ליריביהם, ונושאים מידע על גודלם ויכולותיהם. בעזרתם הם מצליחים להימנע מקרבות של ממש
בעל חיים קדום הקרוב לג’ירף היה בעל “קסדה” של עצם וקרן, וצוואר שבנוי במיוחד לחבטות של ראש בראש. האם הצוואר הארוך של הג’ירף המודרני הוא התאמה אחרת לאותו צורך – לחימה של הזכרים זה בזה על גישה לנקבות? הוויכוח עוד לא הוכרע
הנמייה הננסית המצויה (Helogale parvula), הנמיות חיות בקבוצות של עד כ-30 פרטים, זכרים ונקבות, ונפוצות במזרח אפריקה ובדרומה, שני המינים משאירים סימני ריח מבלוטות באזור האחוריים, בעזרת אותה עמידת ראש שמעלה את האזור הזה גבוה ככל האפשר.
קופצנים יודעים לזהות תנועה של בעל חיים, גם כשהיא מועברת בעזרת 11 נקודות בלבד. היכולת הזו נפוצה אצל בעלי חוליות, אך זו הפעם הראשונה שהיא נצפתה בחסר חוליות